כשחיפשתי גן ילדים בקרית ים, הייתי בטוחה שאני עושה את זה נכון: רשימת קריטריונים מסודרת, סיורים בשלושה גנים ביום (תוך כדי ניסיון לא להיתפס כ"אמא היסטרית"), ושאלות כמו "איזה סוג חטיף מגישים בארבע?" כי ברור שזה הפרמטר הכי חשוב.

אבל אז הילד שלי נכנס לגן – ופתאום הבנתי שהשאלות שלי היו, איך לומר בעדינות... קצת פחות רלוונטיות.

כי מה שחשוב באמת הוא לא רק כמה הצעצועים יפים או אם יש חצר ענקית (למרות שזה נחמד). פתאום שמתי לב שהקטנצ'יק שלי קם בבוקר ומכריז "אמא, תזדרזי, יש לי גן!", שזה שדרוג משמעותי מהצרחות של "לאאאא! אני לא רוצה לצאת מהמיטה!!".

והרגע ששבר אותי סופית? כשהוא חזר יום אחד מגן ליאור, שיש בו גם פעוטון בקריות, התחיל לשיר שיר על חיות שאני בכלל לא הכרתי, ובאמצע שיחת טלפון עם סבתא הכריז: "את יודעת, כשאני גדול אני רוצה להיות גנן! לא גנן של פרחים – גנן של ילדים!".

אז אם אתם מחפשים גן ילדים בקריות ואתם חושבים לבדוק רשימות אינסופיות (כמוני) – אני ממליצה לכם לשאול שאלה אחת פשוטה: האם הילד שלכם חוזר מהגן עם חיוך ורץ אליו בבוקר? אם כן, כנראה שאתם במקום הנכון.